שיאון שינוע לוגיסטיקה בע"מ נ' וסטרמן ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת שרשרת שאירעה ביום 21.4.10 בסמוך לבית החולים וולפסון בתל אביב בין שלוש משאיות.

הצדדים:

התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג נגרר חרש (להלן: "הנגרר"), אשר היה הרכב הראשון מבין הרכבים שהיו מעורבים בתאונה.

הנתבע 1 היה הנהג ברכב השני שהיה מעורב בתאונה, הנתבעת 2 הינה הבעלים של הרכב השני והנתבעת 3 הינה חברת הביטוח המבטחת את הרכב השני (להלן: "הנתבע" ו"הרכב השני" בהתאמה).

הנתבעת 4 הינה הבעלים של הרכב השלישי שהיה מעורב בתאונה (להלן: "הנתבעת") והנתבעת 5 הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב השלישי.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

התובעת לא הצליחה לזמן לעדות את הנהג שנהג ברכב בעת התאונה למרות הדיון הנוסף שקבעתי לצורך כך, אך למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כי הרכב הראשון עצר לאחר שרכב שהיה מלפניו נעצר באופן פתאומי.

בנסיבות אלו טוענת התובעת כי היא זכאית למלוא הנזק שנגרם לרכבה.

תמצית טענות הנתבעים 1,2,3,- הרכב השני:

מטעם הרכב השני העיד הנהג שהוא הנתבע 1. לטענת הנתבע ראה הוא את הרכב שמלפניו עוצר והוא הצליח לעצור כמה מטרים לפני הרכב שמלפניו. לאחר שעצר נפגע מהרכב השלישי אשר הדף אותו לעבר הרכב הראשון. כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים מלפנים ומאחור. לאור האמור לעיל לדעת הנתבעים 1,2,3, יש לדחות את התביעה כנגדם ולחייב את הנתבעים 4 ו 5 , דהיינו הרכב השלישי.

תמצית טענות הנתבעים 4 ו 5 – הרכב השלישי:

מטעם הרכב השלישי העיד נהג הרכב, אשר טען שראה את התאונה בין הרכב הראשון והשני מתרחשת מול עיניו. הוא אמנם לא הספיק להימנע לגמרי מלהצטרף לתאונה אך המגע שלו עם הרכב השני היה לאחר שהרכב השני כבר פגע ברכב הראשון, ועוצמתו הייתה פחותה בהרבה. לטענת הרכב השלישי הנזקים אשר נגרמו לרכבים השונים תומכים בגרסתו.

דיון והכרעה:

מדובר בתאונה בה היו מעורבים שלוש משאיות, אך בדיון שהתקיים בפניי העידו רק הנהגים של הרכב השני והשלישי. התובעת לא הצליחה לאתר את הנהג שנהג ברכבה. במקרה הנדון לאור מכלול הראיות ולאור עדויות הנהגים של הרכב השני והשלישי אני מגיעה למסקנה שהרכב הראשון לא היה אשם בתאונה והתובעת זכאית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה.

המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא האם מדובר בתאונה אחת בה הרכב השני נהדף על ידי הרכב השלישי לעבר הרכב הראשון, כפי שטוענים הנתבעים 1,2,3,- הרכב השני, או כפי שטוענים הנתבעים 4 ו 5 – הרכב השלישי, שמדובר בשתי התאונות נפרדות, אשר הראשונה התרחשה בין הרכב הראשון לשני, והשנייה התרחשה בין הרכב השני לשלישי. נהג הרכב השני חזר וטען בעדותו שנהדף אל הרכב הראשון לאחר שהצליח לעצור לפני קרות התאונה (פרוטוקול עמוד 2 שורה 6), ואילו נהג הרכב השלישי חזר והעיד שהצטרף אל תאונה קיימת אשר ראה אותה מרחשת מול עיניו( פרוטוקול עמדו 4 שורות 18-19).

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאור מכלול הראיות אני קובעת כי במקרה הנדון מדובר בשתי תאונות ולכן עיקר הנזק שנגרם לתובעת נגרם בגין התאונה הראשונה על ידי הרכב השני. מצאתי תימוכין לעדות נהג הרכב השלישי באופי הנזקים שנגרמו לרכבים השונים, ואסביר את מסקנתי. הרכב הפגוע ביותר הוא הרכב האמצעי, אשר המכה שספג בחלק הקדמי הוערכה על ידי השמאי בסך של כ – 106,000 ₪ בעוד במוקד האחורי מדובר על נזק של כ- 17,000 ₪ . אמנם נכון שהחלקים במוקד הקדמי רגישים יותר ויקרים יותר, אך לא בפער כזה. הנזק החמור שנגרם לרכב השני במוקד הקדמי לעומת האחורי מחזק את הטענה שמדובר בשתי תאונות , במיוחד שלרכב השלישי נגרם נזק קטן למרות שהוא היה ממוקד בחלק הקדמי (פרוטוקול עמדו 4 שורה 14). יחד עם זאת הצטרפות הרכב השלישי לתאונה קיימת תרמה אף היא לנזק לרכב הראשון שקבל מכה נוספת.

לאור האמור לעיל אני מחלקת את האחריות שבין הרכבים כך שהרכב השני יישא ב85% מהנזק שנגרם לרכב הראשון והרכב השלישי יישא ב- 15% מהנזק שנגרם לרכב הראשון.

הנתבעים 1,2,3, התנגדו לצרוף חוות דעת השמאי המתייחסת למשאית שלהם על ידי הנתבעים 4 ו 5 במסגרת הסכומים הן לאור החריגה ממספר מעמודים שנקבעו על ידי בית המשפט והן לאור מהות התוספת המהווה לטענתם "מקצה שיפורים". באופן עקרוני צודקים נתבעים 1,2,3, אך במקרה הנדון יש לנהוג בהתאם לחריג ולאפשר צרוף חוות הדעת שהינה מסמך מהותי, וזאת מהסבות המפורטות להלן: א. לא מדובר במסמך המהווה הפתעה לצד השני שכן מדובר במסמך של הצד השני. ב. הנושא עלה בחקירה והצדדים התייחסו לאופי הנזקים ולכן מדובר במסמך המצדיק לחרוג מהכלל. ג. הנתבעים 4 ו 5 הגישו תגובה אשר בה העלו את טענותיהם, כך שלא מצאתי כי נוצרה כל פגיעה בזכויותיהם של הנתבעים 4 ו 5. לאור האמור לעיל אני מתירה את צירוף חוות הדעת לסיכומי הנתבעים 1,2,3,.